<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ב</h1>
<h2>דף מד:</h2>
בפרק אלו טריפות גרסינן רבי זירא כשהיו מזמנין אותו לסעודה היה הולך ואומר טובה אני עושה להם שהרי הם מתכבדין בי וכשהיו רוצים ליתן לו מתנות לא היה רוצה לקבל מבני הסעודה מפני שנאמר (משלי ט"ו כ"ז) [ו]שונא מתנות יחיה.
<h2>דף פג.</h2>
במסכת חולין בארבעה פרקים בשנה העמידו חכמים דבריהם על דברי תורה בבשר מפני שכל העם צריכין לבשר, ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה, כיצד היה לטבח שור אפילו שוה ק' דינר ולקח דינר אחר מן הלוקח כדי ליתן לו בשר כשישחוט ולא נתקבצו לו כל דמי השור אינו יכול לחזור בו אלא משחיטין את הטבח בעל כרחו וכופין אותו לשחוט וליתן הבשר ללוקח לפיכך אם מת השור מת ברשות הלוקח (רמב"ם מכירה פ"ט ה"ז).
<h2>דף קיד:</h2>
במסכת ע"ז (כ' א') ובחולין (קי"ד ב') אמרינן שאסור לישראל ליתן לגוי מתנת חנם אבל הוא נותן לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי לנכרי במכירה ולא בנתינה אבל לגר תושב בין במכירה בין בנתינה מפני שאתה מצווה להחיותו שנאמר גר ותושב וחי עמך כלומר לא יהיה זה העני פחות מגר תושב שהוא חי עמך (ע"פ רמב"ם זכיה ומתנה פ"ג הי"א).
